השתלשלות האירועים שהביאה להסכם הפנסיה באל על
כפי שנרשם על ידי יוסי דין.
 
 חברת  אל על הייתה האחרונה מבין החברות הממשלתיות שבה נחתם הסכם פנסיה בספטמבר 1993.
עד 1987 לא השכילו נציגות העובדים והנהלת החברה להגיע להבנות ולחתום על הסכם ליישום הפנסיה לעובדי החברה.
 בשנים ההן הריבית במשק הייתה גבוהה ( 10-12 אחוז) והעובדים העדיפו לקבל פיצויים .  מנגד הסכם פנסיה יגרור עלויות גבוהות יותר בהוצאות החברה ולכן גם ההנהלה העדיפה את המצב הנוכחי. דיונים קודמים בנדון לא עלו יפה מאחר וכאמור לא היה אינטרס לאף אחד מהצדדים.
בשנת 1987 אירע אירוע טראומטי בחברה כאשר עובד תחזוקה קיבל אירוע מוחי והעובד בעל משפחה, ובגיל 32 וזכויותיו לפיצויים וכספים המופרשים לקופת  תגמולים היו נמוכים ביותר. המשפחה נשארה למעשה ללא אפשרויות כלכליות.
מחקר בין גמלאי מפעלים שונים ובין פורשי החברה:  במחקר בין קבוצות גמלאים התברר שאיכות החיים של גמלאים המקבלים קצבה חודשית טובה מגמלאים ללא קצבה ואשר חיים מכספים שהופרשו להם ומופקדים בבנקים .הביטחון הכלכלי של גמלאים אלה נמוך יותר והנאתם מהפנסיה נמוכה יותר.
.
לקראת הפנסיה - ייעוץ בנושא:  בדיון לברור זכויות העובד הצעיר, אשר קיבל אירוע מוחי, במשרדו של עו"ד דרור  חוטר ישי התברר שאין אפשרויות לעזור למשפחת העובד. עו"ד חוטר ישי טען :
1. רק הסכם פנסיה הכולל ביטוח אי כושר עבודה וביטוח שארים יאפשר דאגה לעובדים במקרים דומים.
   
2. בעתיד רכישת פנסיה תתייקר ולכן כדאי להביא ליישום פנסיה בחברה בהקדם.
 
נציגות העובדים מנתה בתקופה ההיא את החברים:
אברהם שגיא – מזכיר הנציגות, אלי מצא ז"ל, רן אבשלום, אהרון רוזנשיין, מיכאל כוכבי, אשר בצרי ז"ל, אריה כ"ץ, אפרים זילברשטיין, מנדלוביץ , יוסי דין (שהיה מבין המתניעים את המהלך) ומספר חברים נוספים.
הנציגות דרשה בשנת 1988 מהנהלת החברה לקיים מו"מ לחתימה על הסכם פנסיה, אולם בתחילה ההנהלה התנגדה לכך.
 
לאחר שמונה דני קסטן ז"ל לסמנכ"ל משאבי אנוש ומינהל התחיל להתנהל מו"מ כאשר  דני הצהיר שהוא מתחייב להביא לחתימה על הסכם פנסיה לעובדי אל על ואכן דני עמד בהתחייבותו ובהמשך נחתם הסכם , בעזרתם של אלי דלאל שהיה ראש אגף כח אדם וראובן וירובניק שהיה מנהל מינהל משאבי אנוש.
 מספר יועצים ליוו את התהליך:
עו"ד אלי בין ישראל שניסח את ההסכמים והיה אמון על כל הצדדים, עו"ד חוטר ישי שייצג את נציגות העובדים, פרופ' יהודה כהנא שהיה היועץ הפנסיוני של הנציגות ומנחם קלי שהיה היועץ של ההנהלה ובהמשך יישם את ההסכם בחברה.
 
השכר המבוטח עליו הוסכם: רכיבם נוספים התווספו לצרכי ביטוח פנסיוני, על מנת להגדיל את השכר המבוטח: גמול  משמרות/תוספת גלובלית ותוספת הפריון.
מתכונת הביטוח עליו הוסכם:
לפחות שליש מהשכר המבוטח יבוטח במסגרת קרן הפנסיה מבטחים.  השכר המבוטח העודף יופנה בחלקים לפי בחירת המבוטח: קרן מבטחים או ביטוח מנהלים בחברת הפניקס או קופת התגמולים של עובדי אל על או קרן הפיצויים של החברה.
 
 
סיכומו של דבר:
 
בתאריך 31.12.1990 נחתם הסכם לביטוח מנהלים של העובדים הבוחרים להפנות חלק של השכר לנתיב זה עם חברת הביטוח הפניקס. ההסכם נחתם עוד לפני הסיכום עם מבטחים מאחר ובמועד זה שונו התקנות לביטוח מנהלים.
 
 בתאריך 21.9.1992 נחתם ההסכם עם קרן מבטחים ולאחר החתימה עם מבטחים תם פרק בחברת אל על והסכם הפנסיה יושם בחברה.
 
בין  התנאים שסוכמו :
 
1. דאגה לפנסיה לעובד התחזוקה שקיבל אירוע מוחי מספר שנים לפני כן והביא להתנעת התהליך.
2. פנסיה חלקית (אם כי חלקית בלבד) לעובדים שהיו לפני פרישה בחברה.
 
הערה: יש להדגיש כי ההצטרפות לפנסיה הייתה וולונטרית וניתנה לעובדים האפשרות לא להצטרף לביטוח.