זכרונות מאל על
מאת אוריאל ישיב
 
1. השנים הראשונות
 
סמל א.רוט טוראי א.ישיב
 
השנה 1958 , שבועים באל על ואני סקרן להכיר את סביבת העבודה. מסיירים בבניין שברחוב מזא"ה.
בקומה שלנו בחדר ממול, לשכת המנכ"ל. על הדלת מודבק כרטיס ביקור : "אלוף אפרים בן ארצי, מנהל כללי."
כמה חדרים שמאלה ממנו : "סגן אלוף בני מגן, מנהל מחלקת מטען ודואר" . שני חדרים ימינה מהלשכה :  "סגן אלוף אפרים שורר , עוזר מינהלי לסמכ"ל למסחר".
בקומה למטה: "אלוף משנה עמנואל גלבר......" בקומה למעלה :" סגן אלוף סשה דפנא, מנהל המנגנון".
שבתי לחדר ושאלתי את שולמית טל לדרגתה הצבאית והיא גיחכה :" אני הייתי בפלמח" . אלכס רוט היה סמל בחיל האוויר. שולמית הסכימה להדפיס כרטיס ועליו : "סמל א. רוט טוראי א.ישיב, מכירות לנוסעים" והדבקנו אותו על הדלת.
כמה ימים לאחר מכן הועבר חוזר בכל החברה שחייב את כולם להסיר את הדרגות הצבאיות מכרטיסי הביקור. היה זה כמדומני  עוד לפני שנקבעה התקנה שאפשרה לפורשים מצה"ל להוסיף בתכתובות את דרגתם הצבאית האחרונה עם המילה ( מיל).

 
 
2. אירופה
 
שעונים מז'נבה דרך פריס לניו יורק
 
למה צריך יבואן שעונים שויצרים להטיס את השעונים שלו מז'נבה לניו יורק דרך פריס דווקא עם אל על כאשר יש טיסות ישירות מז'נבה לניו יורק?
 כמנהל המטען באירופה באמצע שנות ה-60  גיליתי שיש לנו לקוח שמתעקש על כך. ולא רק מתעקש אלא גם עושה זאת כל שבוע. המשלוח יצא ביום שישי ממקום הייצור בעיירה לה-שוד- פון לז'נבה ,הוטס בשבת עם סוויסאייר לנמל התעופה אורלי וביום ראשון בצהרים הועמס על טיסת אל על לנמל התעופה קנדי.
 התשלום מלא, ההכנסה מצוינת , הלקוח מרוצה. אבל הסקרנות...
 לימים נזדמן מ.ז..ברגר היבואן האמריקני לפריס וגילה את הסוד: זה לא רק מפני שאני חסיד של אל על אלא מפני שמאל על אני מקבל את השירות הכי טוב.
 הטיסה שלכם מגיעה ביום ראשון אחה"צ, האנשים שלכם דואגים להעביר עוד באותו ערב את כל המסמכים לעמיל המכס ( באמת האנשים שלכם מכניסים מעטפה מתחת לדלת המשרדים שלו). למחרת בבוקר הם המסמכים הראשונים במשרדי המכס, משוחררים מיד והשעונים נשלחים במונית לחנויות שלי בניו יורק ומוצבים בתצוגה כבר בעשר בבוקר. זה קריטי במיוחד בתקופות החגים. אף חברה לא נותנת לי שירות כזה , תאמין לי, ניסיתי."
 
.........
 
 קונפליקט עם יאט"א על מחירי הטסת עגבניות
 
כשיאט"א היתה יאט"א וכל התעריפים ותנאי התובלה נקבעו בועידות ובוועדות בהצבעה פה אחד וכאשר הפרת התנאים או התעריפים נענשה בקנסות גדולים, החברה הלאומית אל על נמצאה לא פעם בקונפליקטים עם חברות יאט"א על רקע לחצים של המדינה אם בתחום תעריפי הטיסות ו/או תעריפי המטענים.
 כאשר משרד התיירות או משרד החקלאות לחצו ובתדירות רבה ,על אל על להוזילם, נציגי אל על נדרשו להאבק במוסדות יאט"א על ההוזלות המבוקשות.
 לשיא זה הגיע כאשר  בדיון בוועדה לקביעת תעריפי תובלה מיוחדים שהתקיים בפריז, דרשתי לקבוע מחירי תובלה לתוצרת חקלאית מישראל לאירופה בשיעורי הנחה של 70 אחוזים.
 נציגי חברות התעופה שהשתתפו בדיון הצהירו "שאל על השתגעה, שבאל על לא יודעים מה הם עושים, שאי אפשר להתקיים עם תעריפים זולים כל כך , שלא אכפת להם שאל על תפשוט רגל אבל הם לא רוצים לגרום הפסדים לחברות שלהם" וכהנה וכהנה.
 ההנחיה שקבלתי מההנהלה הייתה שאנו חייבים לקבל אישור לתעריפים כי "כל החקלאות תקרוס אם לא יוכלו לייצא את העגבניות, הפלפלים וירקות אחרים שנזרעו בשטחים ענקיים ואי אפשר אלא להטיסם".
יום שלם נמשך הדיון. לא הצלחתי לשכנע את מרבית הנציגים שלא חדלו מלהתפלמס: " שהממשלה שלכם תשלם את ההפרש, אתם חברה ממשלתית לכן אתם יכולים להרשות לעצמכם להפסיד, אם נאשר זאת חברות אחרות יבקשו הוזלה דומה למוצרי ייצוא חשובים שלהם וכך יהיה כדור שלג של הוזלות עד פשיטת רגל..."
כשראיתי שאין לי ברירה וכל הטיעונים ה"ציוניים" ו"הפטריוטים" לא מועילים וגם ההצעה שלי שהתעריפים יהיו עבור אל על בלבד לא נתקבלה הפעלתי את "נשק יום הדין", הצבעתי נגד אישור התעריפים המיוחדים שבקשו חברות אחרות!.
 הדיונים נתקעו, ה"קולגות" שהתעייפו מהיום הארוך והשתוקקו לנסוע הביתה החלו באיומים על אל על ועלי, מישהו טלפן או התיימר לטלפן למנכ"ל יאט"א, אחר ניסה להשיג את ההנהלה שלו כדי שיתקשרו למנכ"ל אל על שידאג לפטר אותי, אחרים חיפשו נוסחות פשרה.
 עברו עוד שעתיים ובסוף התפשרנו על אחוז הנחה נמוך מעט מ-70 אחוזים ואישור זמני לשישה חדשים ומוגבל רק להטסה מישראל.
 היתר הוא היסטוריה, הייצוא החקלאי , ובראש וראשונה העגבניות ואח"כ הענבים והאבוקדו הפכו לחלק העיקרי של מטעני האוויר וסללו את הדרך לקניית מטוסי מטען.
......................
 
 
הטלפונים לא פסקו מלצלצל
 
אחר הצהריים ביום שבת אחד של תחילת מאי 1967 צלצל הטלפון בדירתנו בפריס . על הקו מרדכי
(מוטקה) טוראל מנהל מחלקת המטען המבקש ממני לחכור מטוס מטען להטסת כ-10 טון מטען מסוים מבורדו לתל אביב , מהר ככל האפשר. בסיום השיחה הוא מנחה אותי לבטל כל פעילות שתכננתי , להשאר בפריז ולעקוב אחר המתרחש.
כך החלה עבור נציגות המטען באירופה, נציגות בת איש אחד, דייר משנה במשרדי אל על בפריז, מלחמת
ששת הימים.
באותו יום שבת חכרנו מטוס די.סי 4 של חברת בל-אייר מבאזל. אבל אחריו היו רבים מאד. הטלקסים זרמו למשרד, והטלפונים הביתה :" יש מטענים בבורדו, בטולוז, באמסטרדם, בפרנקפורט  ובלונדון, צריך להטיסם דחוף!".
 ומטוסים? כאן אל על הייתה בגדולתה. עוד לא היו לה מטוסי מטען, ומטוסי ה-707 עם המושבים עשו את העבודה. הם טסו הלוך ושוב , לעיתים עם אותם צוותי אוויר
(שתוגברו, כאשר נמצאו אנשי צוות פנויים) שטסו סביב לשעון.
 מנהלי התחנות ארגנו את השינוע, הטיפול במטוסים ובצוותים כאשר לעיתים קרובות לא ידעו מתי המטוסים ינחתו ומתי המטענים יגיעו ואיך יוציאו מטוסים בלילה כאשר נמלי התעופה אמורים להסגר.
לא הנחתי לרגע את רשימות המטענים שבדרך ואלה שאמורים להשלח. כל אנשי המטען באירופה דווחו כל העת על המטענים. ראשי משלחות משרד הביטחון,אלופים מיל., התקשרו אלי ישירות והפגיעו בי שאדאג להטיס את "המשלוח החיוני והדחוף שלהם" ואני, האזרח, טוראי מיל. בנח"ל, הייתי צריך לקבל את ההחלטה לאן לנתב את המטוסים תוך תיאום עם המבצעים בנתב"ג.
 בשיא המלחמה גם הטלקסים לא היו מספיק מהירים, מה גם שבלילה היה המשרד סגור, כך שהטלפונים לא פסקו מלצלצל.
 ראובן וורטהיים מנהל המטען בארה"ב ששם ידו על כל קבולת פנויה של מטוסים שטסו לאירופה דיווח בטלפון מהערב ועד מחצית הלילה (שעון פריז) איפה ינחתו המטענים. והם נחתו בזה אחר זה כמעט בכל נמל תעופה במרכז אירופה ומשם, לפי סדרי עדיפויות לעתים מוזרים, עם אל על לנתב"ג.
 
בסוף המלחמה הגעתי למסקנה שכלי הנשק שלי במלחמה הזו היה הטלפון .
 
................
 

 
 
רק הישראלים יכולים
 
רבים עזרו במאמצי ההטסה המואצים בזמן מלחמת ששת הימים. אנשי המטען של אל על באירופה סיפרו
בהתרגשות על גילויי עזרה מצד עובדים של חברות תעופה זרות, עובדי שינוע ועובדי נמלי התעופה. בסוף חודש יוני בנמל התעופה אורלי נוכחתי אישית איך עובדים שאין להם קשר לאל על "סחבו" מסועי מזוודות, שלא היו ברשות אל על, ועזרו בפירוק המטענים שהועמסו על המושבים במטוס שהגיע מישראל, אחר כך נתנו כתף בהעמסת המשלוחים ועזרו להוציא את המטוס בזמן שיא. הם עשו זאת בהתלהבות כאילו הם חלק מהמאמץ המלחמתי. ועוד נתנו לנו מחמאה:" רק הישראלים יכולים להלחם ולנצח ובאותו הזמן לקטוף פירות וירקות ולהטיס אותם לאירופה".
 
............