זכרונות מאל על 3
מאת אוריאל ישיב
 
 3. ישראל
 
"יש לכם אוצר ואתם אפילו לא יודעים את זה"
 
עם שובי בספטמבר 1974 מההצבה מדרום אפריקה ומינויי כמנהל מכירות לנוסעים במשרד הראשי מצאתי על השולחן חוברת עבה באנגלית- "דו"ח על אפשרויות הצלילה בים האדום". היא נכתבה על ידי מומחה לענייני צלילה משיקגו . בפתיח שלה נאמר בפשטות ואפילו בבוטות: " אתם לא יודעים איזה אוצר יש לכם.  אתרי הצלילה הטובים בעולם נמצאים בים האדום ואתם לא עושים אתם כלום!".
 
מי באל על באותם ימים הבין במה מדובר? את מי זה בכלל עניין? עדיין לקקנו את פצעי מלחמת יום הכיפורים. גם במשרד התיירות קבלו את הדו"ח וגם שם לא קלטו מייד שזה אכן פוטנציאל לתיירות.
אבל הסקרנות הכריעה. מאחר וחפשנו כל מקור אפשרי להבאת תיירים, החלטנו, משה שושני מנהל מחלקת עידוד תיירות במשרד התיירות ואני ללמוד את הנושא, להכיר את מעט המומחים לצלילה שפעלו בארץ ולראות אם באמת זה אוצר או סתם חלום. ואכן זה לא היה חלום כי גילינו פלח שוק ענק ותוסס .
 
בחודש מרס 1975 הבאנו ארצה מאירופה קבוצת מנהלי מועדוני צלילה, מדריכי צלילה ועיתונאים של כתבי עת לצלילה. יצאנו מאילת לשארם א שייח במשאית מתאימה לנסיעה בכבישים משובשים ודרכי עפר (שיטפון אדיר שהתרחש שבוע קודם לכן סחף חלקים גדולים מהכביש בין טאבה לשארם) והאורחים צללו בכל נקודה אפשרית- נואיבה, דהב, שארם א שייח וראס מוחמד. ככל שהדרמנו ההתלהבות שלהם הלכה וגדלה. השיא היה כמובן בראס מוחמד, שם בקושי הסכימו לעלות מהמעמקים.
 
כשראינו אותם שוב הם הגיעו עם קבוצות רבות של צוללנים נלהבים ומכורים. אילת וחופי סיני עד שארם א שייח ראו בשנים ההן אלפי צוללנים מאירופה ואפילו מארה"ב וקנדה.
 
לצערנו לא יכולנו להודות לאיש שאתגר אותנו. הוא נפטר לאחר חיבור הדו"ח.
 
.....................
 
 
4. מה יש לדובר אל על לומר?
 
.............
 
5. סאן דור
 
הגלגול הראשון – אל על שרותי שכר
 
לא כולם יודעים ששמה הקודם של סאן דור היה "אל על שירותי שכר בע"מ". היא הוקמה בהתאם  לסיסמה הישנה : If you cannot fight them, join them"". באל על לא אהבו , בלשון המעטה ,טיסות שכר. אבל כאשר ב-1977 התליטה הממשלה לבטל את האיסור על הפעלת טיסות שכר ( שהיה בתוקף מאז שנת 1962) אל על מצאה עצמה על פרשת דרכים. והחלטת ההנהלה היתה – להקים חברה בת לטיסות שכר. שמה כאמור היה : אל על שירותי שכר. הדירקטוריון שלה הורכב כולו מבכירי אל על  ובראשם היו"ר- הסמכ"ל למסחר ( בזמנו ירי שרם).מנהליה ועובדיה מושאלים מאל על וכל כולה נסמכת על שולחן אל על. ומה היא אמורה לעשות? כאן שרר ערפול גמור. אסרו עליה ליזום טיסות שכר מישראל, אסרו עליה לפעול בשווקים העיקריים של אל על, התירו לה "לנסות" לקחת תנועת שכר מחברות שכר זרות, גם זה לא מכל מקום וכמובן רק עם מטוס "חכור" מאל על. בקיצור חברת תעופה "על הנייר". וכדי להדגיש זאת נתבקשו אנשי החברה, דהיינו שני עובדיה "להתפנות” ממשרדי אל על בנתב"ג ולהתמקם במקום אחר. אפשר גם בתל אביב, אבל כמובן לא בסניף ישראל. המקום שנמצא היה בית כלל.
המנכ"ל יצחק שנדר שעוד היה בניו יורק כמנכ"ל פוריין טורס, החתום מטה שהיה המנהל המסחרי והמזכירה מירלה סרמונטה חפשנו דרכים איך, בתוך המגבלות והחשדנות, להכנס לשוק טיסות השכר שהיה תוסס למדי. ואם מחפשים ומשתדלים גם מוצאים. הטיסה הראשונה היתה עבור איסתא כאשר מטוס זר חכור על ידי איסתא התקלקל והדבר נודע לנו. הצענו,הם קבלו, יו"ר הדירקטוריון אישר ומטוס  707 הביא את הנוסעים מרומא לתל אביב. לאחר שבאל על נוכחו שהשד אינו נורא, התירו לנו לעשות את הצעד הכי דרמטי עבורנו- להתחייב בקיץ 1978 לסדרת טיסות שכר מישראל לבוקרשט וזאת במטוס BAC 111 בן 100 מושבים של ארקיע עבור חברת "תור תבל" מחיפה. למה התירו? כי אחרת ארקיע היתה מבצעת זאת בעצמה. אחר כך הגיעו "נופש פלוס" עם טיסות לאיי יוון ופלמה דה מיורקה . "מליה" עם טיסות למלגה ואל על שרותי שכר יצאה לדרך.
 
...............
 
"מדריד בידינו!"
 
זכותו של אהרון קנדל מנכ"ל מליה ישראל תעמוד לו באל על לעד. הוא שעזר לאל על שרותי שכר לעשות הסטוריה. היה זה הוא שהניע מהלכים ,עודד אותנו לפעול ולחפש מארגני תיירות  בספרד שיסכימו להתחייב להפעלת טיסות שכר בין ספרד וישראל. כבר טסנו למלגה ולפלמה אבל מדריד וברצלונה היו מעבר להשג ידינו. בעצם בגלל העדר הסכם אווירי בין ספרד לישראל, דבר שלא נראה באופק מכיוון שגם לא היו יחסים דיפלומטים בין שתי המדינות.
 
קיימנו הרבה מאד שיחות  עם ראשי התעופה האזרחית הספרדית שהיו אדיבים אך גם נוקשים מאד. רק לאחר שהסכמנו לשתף פעולה, ובעצם לחלק את התנועה, עם חברת אוויאקו הספרדית ( חברה אחות של איבריה) אפשרו לנו להפעיל טיסות מספרד לישראל. כעת נשאר לנו למצוא את הנוסעים. נדרשו שעות שכנוע רבות וארבעה מארגני שכר, שניים מישראל – מליה ונופש פלוס ושניים ממדריד, כדי ליצור את הבסיס להפעלת טיסה אחת בשבוע. אוויאקו אמורה היתה להפעיל טיסה שניה עם אותם מארגנים. זה נראה לנו שברירי אבל האמנו שזו התחלה. כאשר החוזה נחתם סוף סוף נשלח למנכ"ל הטלקס המיוחל : " מדריד בידינו!".
..........................
 
"תתחייבו לטוס 365 יום בשנה"
 
קונצרן התיירות הגרמני הענק TUI  (טואי)הפעיל טיסות שכר לכל יעדי הנופש ומאז ראשית שנות
ה- 70 גם לישראל. הטיסות לכל יעדי הנופש התבססו על שיטת הצמתים((HUB. טיסות יצאו מנקודות אחדות בגרמניה לעבר דיסלדורף או מינכן, שם הנוסעים והכבודה הועברו מהמטוס שהביאם למטוס אחר שהטיס אותם ליעד הסופי. השיטה החכמה, שאגב הפכה לצורת הפעילות הבסיסית של רוב חברות התעופה בעולם, היתה מותנית בכך שכל המטוסים יגיעו ביחד וימריאו בזה אחר זה. כך בהלוך וכך גם בחזור. וזה אכן עבד. טואי הפכה למארגן התיירות הגדול ביותר באירופה. לקבל אותו כלקוח, ולחתום חוזה שנתי ואפילו רב שנתי, היה משאת נפש של כל חברת תעופה.
לאחר מאמצי שיווק רבים טואי הסכימה לחכור מטוס 747 לטיסות אחת לשבוע, בשבת, בין מינכן ותל אביב. היתה זו מצדנו העזה לא קטנה. המטוס היה של אל על אבל לא היו לה יותר מדי מטוסים ולוח הזמנים היה עמוס מאד. אבל מה לא עושים כדי להכנס בגדול לעולם טיסות השכר ועוד עם חברה כמו טואי ובחוזה מכובד מאד?
את הפרטים האחרונים היינו אמורים לסכם, אני וגיאורג אורטנר, נציג אל על שרותי שכר בגרמניה, במשרד הראשי של טואי בהנובר. השיחה עם הסמנכ"ל האחראי על הטיסות, איש מבוגר, נוקשה וקשה היתה ענינית ומנומסת עד קרירה. אבל הושגו ההבנות האחרונות. פתאום הוא אומר: " כן, אתם גם צריכים להתחייב שהטיסות תתבצענה כל שבת כל השנה. שום דבר לא צריך למנוע את הפעלת הטיסות. זהו תנאי בל יעבור".  " בסדר " אני עונה לו " אבל יש יום אחד בשנה בו לא נוכל לטוס" .הוא מפסיק אותי ואומר בחדות: " אין דבר כזה. אנו משווקים כל השנה וחייבים להטיס בתאריכים שהבטחנו. אם אינכם מתחייבים אין חוזה", ניקח חברה אחרת". " אתם יכולים לקחת חברה אחרת אבל באותו יום מסוים גם היא לא תוכל להפעיל את הטיסה. זהו יום הכיפורים. הכל סגור בישראל. נמל התעופה נסגר בשעה 3 אחה"צ ונפתח רק למחרת בלילה. פשוט אין טיסות".
האיש ממש סרב לקבל זאת אבל כשהבין לבסוף שזו מציאות, חתם על החוזה.
 
...................