כתבה 24א – מבצעים של יחסי ציבור באל-על בשנות ה-1970 – המשך.
 
מאת ד"ר לובה וולק
 
   בפיתוח יחסי ציבור של אל על בחו"ל גילה מרדכי בן-ארי בתקופת כהונתו כמנכ"ל אל על כשרון אף גדול יותר מזה שבא לביטוי בארץ, כפי שתיארתי בכתבה הקודמת  אלא שבזירה זו הוא ביסס אותם ובנה אותם על בסיס מוצק של יחסים אישיים. יחסים אלה, אותם הקים וטיפח במשך שנים עם ראשי התעופה האזרחית העולמית, הפכו ממש לאגדה. והוא ידע לנצל קשרים אלה בזמן הנכון לטובת הענינים עליהם היה מופקד. כאשר מצור מצרי על איי טיראן לא איפשר לאל על לטוס ישירות מתל-אביב ליוהנסבורג או לניירובי היה זה ידידו, מנכ"ל חברת התעופה הפרסית אשר עזר בקבלת זכויות טיס מטהראן לאפריקה: במלחמת ששת הימים – לא היתה לו בעיה לקבוע את הבסיס למטוסי אל על בנמל תעופה אורלי של פריז במקום בלוד, כדי לא לחשוף את מטוסי אל על לפגיעה בעת מלחמה. במלחמת יום כיפור היה זה אחד ממנכ"לי לופטהנזה אשר התגייס למשימה של חיפוש מטוסים להשכרה לאל-על. זאת כאשר חסר לאל-על ציוד טיסה כדי למלא את כל מטלותיה במצב של תעסוקה מוגברת למטוסיה לרכבת האוירית אותה קיימה אל על במשך השבוע הראשון עד שנכנסו לפעולה מטוסי התובלה של ארה"ב. וכאשר נחטף מטוס אל על לאלג'יר היה מסוגל בן-ארי להזעיק תוך דקות ספורות את ראש  ה-ICAO והן של IATA   ולשכנעם כי הבעיה איננה של אל על ושל מדינת ישראל בלבד אלא נוגעת לכלל המערך של התעופה האזרחית בעולם ולכל חלק ממנה.  מכאן הובילה הדרך לאמנה  בינלאומית  אותה אימצה  ICAO  נגד טרור באוויר.  עד אז נחשבו דברים אלה כבעיות של אל על וישראל בלבד.
   הבאתי כאן דוגמאות אלה לאופן הפעלת ההשפעה של סוג יחסי ציבור אותם הצליח בן-ארי לפתח. יש לראות כמובן את הדברים בפרופורציות הנכונות ולא יחסי הציבור ויחסים אישיים אלה פטרו בעיות בלתי  פטירות, אבל זה עזר, לפעמים אף פתר בעיות  וללא ספק העלה את קרנה של אל על במישור הבינלאומי..
   נשאלת כמובן השאלה כיצד עשה זאת בן-ארי שהיה בסה"כ מנכ"ל של חברת תעופה לא מן הגדולות ביותר – לא כמו Pan-Am , חברת תעופה של מדינה צעירה נתונה למלחמות – לא !Swissair -  וחסרת      
 מסורת תעופתית אזרחית – לא KLM ! או BOAC !  ואף לא של מדינה אוהדת או חדורה תרבות צרפתית, דבר שהיה מסביר אולי היחסים התעופתיים הטובים באופן יוצא דופן עם מוסדות התעופה הצרפתיים. כאן אולי ניתן למצוא הסבר חלקי בכך שבן-ארי היה פרנקופיל "ללא תקנה" – זו היתה התרבות והשפה אותן למד והעריץ מנעוריו. הוא התוודה למעשה לתרבות האנגלוסקסית, רק עם כניסתו לתחום התעופה האזרחית שם כמובן שלטה מגמה זו באופן מוחלט.
   בן-ארי בנה את מערכת היחסים עם גורמים תעופתיים בינלאומיים בהתבסס על פיתוח יחסים אישיים, לעתים ממש יחסי ידידות אישית עם אלה שעמדו בראש הארגונים או חברות התעופה. לדוגמה, יחסי הידידות שלו עם מנכ"ל חברת התעופה הפרסית – Iran Air  (יש לזכור כי זוהי תקופת שלטונו של השח) הקיפה אף את המשפחות בשני הצדדים. יתר על כן, מנכ"ל  Iran Air , הגנרל קדמי, היה בהאי וכידוע נמצא המרכז הדתי והרעיוני של הבהאים בחיפה ובכל פעם שגנרל קדמי היה מגיע לישראל חיכו לו אנשי יחסי ציבור של אל על ודאגו להסעתו הישירה מהטיסה למרכז הבהאי בחיפה, מאחר שחובתו של כל מאמין בהאי היא לפנות למרכז הרוחני שלו מיד עם הגיעו לארץ הימצאו.
   היחסים שלו עם המנכ"ל ויו"ר של חברת התעופה האירית Air Ling us   היו חמים ביותר, מצב שאף הוא בא לביטוי בצורה זו או אחרת  בפעילות התעופתית/עסקית, אף שלמדינת ישראל לא היו באותה עת  אפילו יחסים דיפלומטיים עם אירלנד! 
   השתתפתי בהזדמנות אחת בפגישתו של בן-ארי עם נשיא ICAO  במונטריאל, קנדה. הפגישה היתה  במסגרת ביקור נימוסין אך כוונתו של בן-ארי היתה להשתמש בהזדמנות  זו כדי לזרז את הצעדים של הארגון למען חתימת האמנה הבינלאומית נגד התקפות וחטיפות מטוסים. בן-ארי נתקבל ע"י נשיא ICAO כידיד וותיק והנשיא הבטיח לעשות הכל שביכלתו כדי לקדם את הנושא. מענין אולי לציין כי נשיא הארגון באותה עת היה ממוצא ערבי, אזרח אחת המדינות באיזור שלנו.
   ובהזדמנות אחרת השתתפתי בפגישה אותה זימן בן-ארי עם קנוט המרשילד, מנכ"ל IATA , במשרדו בג'נבה. קבלה את פנינו מזכירתו  האישית הותיקה אשר הפגינה שמחה גדולה להזדמנות לשוחח עם בן-ארי ודווחה לו מיד על שורה של התפתחויות במסגרת משפחתה וילדיה אשר כנראה התיעצה על כך עם בן-ארי בעבר. תוך כדי ההמתנה להמרשילד עברו במשרד כמה מעוזריו ויועציו – כלם הכירו את בן-ארי באופן אישי ונראה כי אהבו לשתף אותו בבעיותיהם וראו בו ידיד אשר כדאי להיוועץ בו. 
   אך לא קל, אולי אף בלתי אפשרי להיות חבר וידיד לכלם!  אין על כך וויכוח. אבל לבן-ארי היתה גם שיטה בקיום יחסים אלה.  הרי אין לצפות כי כל קשר עסקי בעבודה יהפך לידידות אישית וחברות בין המשפחות!  ובכן, היתה גם שיטת עבודה:  מחלקת יחסי ציבור היתה מכינה תכנית עבודה שנתית למנכ"ל שתאפשר לו לפתח יחסי ציבור עם גורמים שונים בענף בהיקף עולמי. הביקורים של המנכ"ל בנציגויות בחו"ל נוצלו גם למטרות קשירה ורענון של יחסי ציבור - שם נוסף למעשה ליחסים אישיים! 
התכנית כללה בדרך כלל  פגישות נימוסין או היכרות עם ראשי חברות התעופה הלאומיות, עם ראשי התעופה האזרחית של המדינה, ראיונות עם כתבים של עתונות תעופתית מובילה או כתבים של העתונות הכללית כדי להביא בפניהם מידע על פעילותה, התפתחותה והשיגיה של אל אל . בפגישות אלה ובקביעתם השתתפו גם נציגי אל על במקום או מי שהיה מופקד על יחסי ציבור (בדרך כלל היו כאלה רק בנציגויות הגדולות)  שיתופם איפשר להם בעתיד להיעזר ביחסים שנקשרו בשעת צורך. 
   גולת הכותרת – או אחת מהן – היתה הזמנה שהופנתה לבן-ארי להרצות במועדון העתונאים בוושיגטון, אחד המקומות היוקרתיים ביותר בארה"ב ואולי אף בעולם כולו.  על בחירת הנושא ותוכן ההרצאה עבדנו קשה – בן-ארי עצמו, ארנולד שרמן, מנהל יחסי ציבור בארץ, פטר ברונסוויק, מנהל יחסי ציבור בנציגות אל על בניו יורק, ואנכי. בן-ארי בחר את הנושא, כלנו תרמנו לתוכן, ארנולד הפך את ההרצאה לאנגלית אמריקנית ופיטר נתן לה את הליטוש הסופי. הנושא כפי שנבחר ע"י בן-ארי היה: תעופה אזרחית בארצות מתפתחות ודלות אמצעים לעומת העשירות – באנגלית האמריקנית The Have's and Have Not's"". האירוע היה מוצלח ביותר  ובניגוד למנהגו, לא סטה בן-ארי מהטקסט המוסכם.
   היו עוד אירועים דומים בועידות בינלאומיות שונות בנושאי תעופה. האם הן תרמו לאל-על ולשמה? ללא ספק –כן. וזאת גם אם התוצאה לא תורגמה מיד לכסף בחשבון הרווח והפסד. אבל אל על הלכה והפכה לישות מוכרת בזירה הבינלאומית.
 
 . .