כתבה 29 – חלקה של אל על במבצע לכידת אייכמן – אחרי 47 שנים
מאת ד"ר לובה וולק
 
בשנת 2007, 47 שנים לאחר המעשה, נתנה ממשלת ישראל ביטוי להערכתה למבצעי מבצע לכידת אייכמן, אשר כידוע בוצע בארגנטינה ביוני 1960. שני אירועים נערכו ביוזמתו של השר לענייני גמלאים, רפי איתן, אשר בעצמו לקח חלק במבצע והיה מפקד היחידה המבצעית של הלכידה בבואנוס איירס.
 האירוע הראשון לכבוד המבצע נערך כמפגש ושיח של משתתפי המבצע במכון "משואה", האירוע השני התקיים בכנסת, בעקבות הצעת השר רפי איתן והחלטת הממשלה להעניק תעודות הוקרה בשם הממשלה למשתתפי המבצע והאירוע השלישי נשא אופי "משפחתי" יותר והוא נערך בעיקר למען משתתפי אל על במבצע וביזמתו של ברוך תירוש, חבר ההנהלה ויו"ר לשעבר של ארגון וותיקי אל על.
האירוע הראשון ב"משואה" – אירוע זה נערך כמפגש ראשון של כל משתתפי המבצע ללכידתו של אייכמן ולהבאתו לישראל - אנשי השב"כ, ה"מוסד" ומנהלים וצוותים של אל על שהיו מעורבים בתכנון ובביצוע הטיסה המיוחדת לבואנוס איירס וחזרה, שבה הובא אייכמן לישראל. האירוע התקיים במעמד ראש השב"כ יובל דיסקין, מנכ"ל אל על חיים רומנו, סמנכ"ל משאבי אנוש ומינהל באל על ראובן וירובניק ומנכ"לית ואוצרת ראשית של מכון "משואה" איה בן נפתלי. נכחו כמובן משתתפי המבצע, משפחותיהם וקרוביהם.
בכדי להבין את אופי האירוע, מן הראוי לאפיין בכמה מילים את מכון המשואה. זה מכון ללא מטרת רווח הנתמך על ידי משרד החינוך, על ידי משפחת גרוסמן מקנדה ועוד כמה ארגונים יהודיים בקנדה, כולל ה-UJA של קנדה, והן על ידי הסוכנות היהודית.
 "משואה" נוסדה בשנת 1972 בקיבוץ תל יצחק ומהווה בית ספר מוביל בלימודי השואה. הקמפוס שלו בתל יצחק כולל את בי"ס גרוסמן שהוא מרכז בינלאומי ללימודי השואה, מוזיאון אינטר-אקטיבי, ארכיונים, ספריה, מרכז פדגוגי לאומי ואמפיתיאטרון. המשואה מתגאה בתצוגת קבע "ששה מיליון קטגורים – מדינת ישראל נגד אדולף אייכמן", הכוללת סרט מרשים ומרגש ביותר של דברי הקטגור במשפט, גדעון האוזנר, והעדויות של קורבנות פעולותיו של אייכמן. ראויה לציון גם מצגת קיר של קטעי עיתונות, עדויות ומסמכים רבים הקשורים לאייכמן, פעילותיו, לכידתו ומשפטו. אל על תרמה לתצוגה זו את מפת הנתיב של הטיסה לבואנוס איירס, בה הגיעה משלחת ישראל עם אבא אבן בראשה לחגיגות מלאת 150 שנה לעצמאות ארגנטינה. זה היה התירוץ הרשמי לשיגור מטוס מיוחד אשר מטלתו האמיתית הייתה להטיס בו בדרכו חזרה את אייכמן. כן תרמה אל על לתצוגה את מפת הטיסה חזרה מבואנוס איירס לתל אביב עם הנתיב הנועז אשר ניצל את תכונות מטוס הבריטניה לטיסות ארוכות טווח אך לעתים, כמו בדקר, עד טיפת הדלק האחרונה. שתי המפות הוכנו על ידי שאול שאול, הנווט הראשי של החברה באותה עת ומשתתף במבצע ובטיסה עצמה.
המפגש תוכנן בצורה כזאת שהמשתתפים סיירו בתערוכות הקבע של "משואה" ושוחחו חופשית ביניהם. אחר כך השתתפו ברב-שיח בהנחיית העיתונאי דן מרגלית והעלו זיכרונות מהמבצעי שנערך בשנת 1960.   מן הדברים שנאמרו על ידי ראשי הארגונים אשר השתתפו במבצע מן הראוי לצטט:
ראש השב"כ יובל דיסקין אמר, כי "בעיניים של איש מקצוע התרשם ביותר מהאופן שהמבצע נוהל והגיע לסיומו, התכנון היסודי והפרטני, המקצוענות, הנועזות והנחישות והדבקות במטרה, באמונה בדרך ובמטרה". דיסקין ציטט את איסר הראל, המפקד העליון של המבצע, אשר התייחס לחשיבות המשפט, באומרו שזו הפעם הראשונה בהיסטוריה בה ישפטו היהודים את רוצחיהם. איסר הראל כבר לא היה בחיים בעת שנערך מפגש זה.
מנכ"ל אל על חיים רומנו סיפר על התרשמויותיו מהפרסומים בתקופת המבצע, כאשר הוא עצמו היה עוד ילד. הוא ציין בהדגשה, כי גם היום כאשר חברת אל על כבר אינה חברה ממשלתית אלא פרטית, לא יהיה שינוי במדיניותה והיא תהיה תמיד מוכנה לבצע כל תפקיד לאומי ממלכתי אשר תתבקש לבצעו.
 
האירוע אורגן על ידי המשואה כך ש-3 מאנשי השב"כ אשר השתתפו במבצע ו-3 מאנשי אל על ישבו ליד השולחן שעל הבמה ובמרכזו העיתונאי דן מרגלית, אשר הנחה את האירוע. מהשב"כ היו: אברהם שלום, ראש יחידת מבצעים של השב"כ אשר השתתף בלכידה עצמה, יעקב גת, מפקד לשעבר באגף המבצעים של השב"כ     ויעקב מידד, סוכן המוסד. מאל על היו: שאול שאול, הנווט הראשי של אל על באותה עת והנווט של הטיסה, יוסף קליין, מנהל התחנה של אל על בניו יורק, שנשלח מניו יורק לבואנוס איירס כדי לעסוק בכל הפעילות שנדרשה בשדה התעופה, ואנוכי, לובה וולק, שהתמניתי לנציגת אל על בבואנוס איירס כאחראית לכל הפעולות של רישוי הטיסה כלפי השלטונות ושיווק המקומות בה כפי שיידרש.
אברהם שלום סיפר כיצד עקבה קבוצת המבצעים וזיהתה את אייכמן בשטח, תוך תמרון שתי מכוניות למטרה זו, אשר לאחת מהן הוכנס לאחר שנתפס. הוא גם סיפר כי צוותו תרגל מעל 200 פעם איך להכניס את אייכמן למכונית בפחות מ-20 שניות.
יעקב גת, מפקד לשעבר באגף המבצעים של השב"כ סיפר על התקופה בה הוחזק אייכמן בדירת מסתור מיוחדת שהוכנה בעוד מועד למטרה זו, עד אשר הגיע הזמן להעלותו למטוס לישראל לבוש במדי איש צוות אל על.
סוכן המוסד יעקב מידד סיפר על ניסיונותיו בשכירת דירות ומכוניות לצורך המבצע. הוא היה אחד ממשתתפי המבצע אשר שהו עם אייכמן בדירת המסתור והמפגש הבלתי אמצעי עם אייכמן רוצח המיליונים, עורר בו רגשות סלידה ובוז לרוצח.
ג'ו קליין מהקבוצה של אל על סיפר על תקופת שהותו בבואנוס איירס לשם ארגון העניינים בנמל התעופה אזיזה  המשרת את בואנוס איירס, פגישותיו היום-יומיות עם איסר הראל, בכל פעם בבית קפה אחר בעיר, ביחד עם יהודה שמעוני ז"ל, לשם תכנון ומעקב. הוא למד כל פינה בנמל התעופה ודאג לקשירת יחסים עם הסובבים אשר אולי יוכלו להואיל בשעת הצורך.
שאול שאול, הנווט הראשי של אל על באותה עת ומתכנן מסלול הטיסה אל ומבואנוס איירס, הציג את המפות עליהן שרטט את מסלול הטיסה הלוך וחזור ואת הבעיות וההתלבטויות שליוו את תכנון הטיסות וגם את הבעיות אשר התעוררו בדרך הלוך ברציפה שבברזיל ובבואנוס איירס לפני ההמראה חזרה.
אני, שהתמניתי כנציגה מיוחדת של אל על לצורך טיסה זו, מבלי שידעתי את מטרתה האמיתית, סיפרתי על התפקידים שהוטלו עלי: להשיג רישיונות שונים שנדרשו להגעת המטוס וחנייתו בשדה התעופה והשגת רישיון למכירת מקומות בו בדרכו חזרה. המטלה השנייה הושגה מבחינת הרישוי אך לא לגבי העלאת נוסעים בדרך חזרה. למעשה היה זה רק חיפוי לגבי שליחת מטוס מיוחד עם משלחת רמת דרג בראשותו של אבא אבן. לאמיתו של דבר, אני, בדומה לאבא אבן הייתי ההסוואה למבצע, כי ניהלתי מערכת פעילות תקינה בתחום הרישוי עם השלטונות ובתחום השיווק עם סוכני נסיעות. ומי יחשוד כי בתוך גל ניירת הרישוי התקין וכרטוס שיווקי מסתתרת פעולה מבצעית נועזת של לכידת פושע נאצי ? משום כך הוחלט כי אשחק את תפקידי טוב יותר אם לא אדע מהי המטרה האמיתית. בשלב זה החליט דן מרגלית כי זוהי הזדמנות לאווירה קלילה יותר ופנה אלי בהערה: "אם כן, אז למעשה רק את ואייכמן לא ידעתם את המטרה האמיתית של הטיסה ?". הרגשתי צורך להתגונן ועניתי: "זה לא נכון, כי גם אבא אבן לא ידע". "כן, את צודקת – השיב דן מרגלית – אבל אבא אבן לא אהב כשהזכירו לו את זה". "ואני אמורה להתלהב מזה ?" – חשבתי בלבי, אך בחרתי לא להמשיך בהתנצחות.
בקהל נכחו עוד אנשים אשר השתתפו במבצע הן מטעם השב"כ והן מטעם אל על ובעידודו של דן מרגלית הם סיפרו את חוויותיהם מהטיסה והמפגש עם הרוצח הנאצי. ביניהם הדיילות בטיסה ציפי ושומריה וגם ברוך תירוש אשר שימש מנהל המחלקה להצבת צוותים ונקלע לבעיות מביכות בתוקף תפקידו בהצבת צוותי הטיסה האמורה וטיסות אחרות בעקבות לכך.
 
 
כתבה 30 – חלקה של אל על במבצע לכידת אייכמן – אחרי 47 שנים (המשך לכתבה 29)
מאת ד"ר לובה וולק
 
בכתבה הקודמת תיארתי את האירוע המרגש של מפגש ושיח המשתתפים במבצע אייכמן, אשר נערך לזכר המבצעי ב-15 לינואר 2007, במכון "משואה" בקיבוץ תל יצחק. היה זה רק הראשון ממספר אירועי הזיכרון לכבוד המבצע. לפי החלטת הממשלה, הוענקו למשתתפי המבצע, הן מטעם השב"כ ו"המוסד" והן מטעם אל על, תעודות הוקרה עבור פועלם וחלקם במבצע. טקס הענקת התעודות נערך במשכן הכנסת, כחצי שנה לאחר המפגש ב"משואה" ב-25 ביוני 2007, במעמד ממלאת מקום נשיא המדינה ויו"ר הכנסת, גב' דליה איציק. בתעודות אשר נשאו את הסמל של ממשלת ישראל נכתב:
"תעודת הוקרה ללוכדי אייכמן – מאי 1960 - ...ל..(שם המקבל) – עבור פעילותך בלכידתו והבאתו לדין בישראל של הצורר אדולף אייכמן" – חתמו: ראש הממשלה, אהוד אולמרט והשר לענייני גמלאים, רפי איתן.
בנוסף לתעודת ההוקרה הוענק לכל אחד ממקבליה פסלון מורכב מבסיס עץ, עליו הועמד לוח מתכת בו הוטבע נוסח דבריו של איסר הראל, מתוך ספרו "הבית ברחוב גריבלדי", המתארים את המפגש הראשון של אייכמן עם חוקריו, כאשר הם מצווים עליו "אמור איפה את שמך !" והוא משיב "שמי אדולף אייכמן". על לוחית נוספת הנושאת את סמל המדינה, הוטבע שוב נוסח ההוקרה האישית למקבלו המופיע בתעודה.
ההכנות לטקס בכנסת היו יותר מסובכות מאשר תיארתי לעצמי. נוכחתי בכך באופן אישי לאחר שנתבקשתי    על ידי אל על לערוך את רשימת המשתתפים במבצע מטעם אל על. הקושי העיקרי היה בכך שכדבר מובן מאליו במקרים בהם נפטר הזכאי לתעודה, צריך היה להזמין לטקס ולהעניק את התעודה לנציג מתוך בני המשפחה הקרובים ביותר שלו. אך מתוך אלה , האלמנות והילדים החליפו לעתים את מקום מגוריהם, הבנות החליפו את השם ובסך הכול קשה היה ליצור קשר. לגבי חברי צוות הטיסה הייתה זו עזרתו של הנווט הראשי שאול שאול אשר הצילה את המצב. הוא נרתם למשימה והצליח לערוך רשימה מעודכנת עם כתובות וטלפונים של כל משתתפי הטיסה או שאריהם. לגבי רשימת חברי ההנהלה ובעלי תפקידים אחרים, הצלחתי למצוא את הקישורים הדרושים, כאשר המקרה הקשה ביותר היה זה של ילדיו של יהודה שמעוני, מנהל המבצעים של      אל על באותה תקופה, אשר היה גם איש סודו של איסר הראל בזמן המבצע ושהה בבואנוס איירס בזמן קיומו. הוא ואשתו נפטרו ושמות בנותיו לא היו ידועים לי או לחברים אחרים שאליהם פניתי. לבסוף גיליתי בשיחה עם חברתי לאה שנדר, כי היא ביקרה אצל הזוג שמעוני בשנה האחרונה של חייהם כאשר גרו בבית מוגן ואף נזכרה בשם המוסד. מכאן הייתה הדרך כבר יותר קצרה. הצלחתי למצוא בבית המוגן אחות/מטפלת – היחידה שנותרה מתקופתם, אשר זכרה את אחת מבנותיהם וידעה למצוא את כתובתה. כשהגעתי אליה לבסוף בטלפון הייתה זו התרגשות גדולה גם לה וגם לי וההתרגשות חזרה על עצמה אחר כך בפגישה בכנסת.
הטקס בכנסת היה מכובד ומרשים. בראשו עמד לדעתי המפגש בין המשתתפים במבצע, לעתים אחרי שנים רבות, לבין המשפחות והשאירים. השר רפי איתן , בעצמו משתתף במבצע הלכידה , כיהן בראש הטקס ביחד עם מ"מ נשיא המדינה ויו"ר הכנסת גב' דליה איציק ושניהם נשאו דברים לזכר המבצע. לגבי השר רפי איתן היו אלה ממש זיכרונות ! הרי הוא עצמו השתתף ותיפקד כראש המבצע של לכידתו הפיזית של אייכמן בשכונה בה התגורר בבואנוס איירס. הסרט היה מרשים וערוך היטב. בסוף הסרט הורץ על פני המסך פס של שמות כל המשתתפים במבצע ותפקידיהם בו – כמו אחרי סרט בקולנוע – הן מתוך השב"כ ו"המוסד" והן מאל על. "האם הספקת לקרוא את שמות הסבא וסבתא שלך על גבי הפס הרץ ?" שאלתי את נכדי בן ה-8. "כן סבתא – הוא ענה לי – כי אני יודע כבר לקרוא מהר מאד !".
 
 ואולי בגלל אותה תחושה, כי תפקיד אל על והמשתתפים במבצע מטעמה לא הודגש בצורה מספקת מבחינת המשפחות לפחות, נולד הרעיון לערוך מפגש נוסף של עובדי אל על שהשתתפו במבצע ומשפחותיהם ולהקרין בו סרט על המבצע אשר עריכתו הסתיימה באותו זמן ואשר תפקידה של אל על במבצע הוא עיקרו. הסרט הופק במסגרת פעילותה של ועדת מורשת של אל על, ועדה המתפקדת במסגרת אל על ולפי בקשתה אך מאוישת ומופעלת על ידי עובדיה אשר פרשו כבר מהחברה. הוועדה נהנית משיתוף פעולה והשתתפות פעילה של העוזר הארגוני של אל על ,אריק וייסמן. הוא אכן ערך את הסרט על תפקידה של אל על במבצע לכידת אייכמן.   הסרט מורכב מראיונות מוקלטים עם עובדי אל על אשר השתתפו בתפקיד זה או אחר במבצע, בין אם     בבואנוס איירס בטיסה הגורלית או בישראל.